מקצוענית ולא בדימוס

פרופ' סיגל סדצקי פגשה אותנו באחד מימי השבוע החמים של אוגוסט, בבית קפה שכונתי בלמד. סיגל הצליחה למצוא עבורנו זמן, בין לבין, בלו"ז הצפוף שלה, רק בזמן הטיול שלה עם "פנדה" הכלבה החביבה שלה. זה הרגיש בהתחלה כמו שיחת נשים חברית, וככל שהשיחה התכנסה ל"שיחת קורונה" פרצופה הרצין וסדצקי הפרופ' נכנסה לפעולה... ממש כך.

פרופ' סדצקי, רופאה מומחית באפידמיולוגיה ובבריאות הציבור, ראש שירותי בריאות הציבור לשעבר במשרד הבריאות ואחת מאנשי המקצוע המובילים בארץ במאבק בקורונה. סיגל, אישה מרשימה, ידענית ומומחית בתחומה ניסתה לעשות סדר בדברים עד כמה שניתן...

בהסתכלות לאחור, האם נהגתם נכון באותם ימים?

כן. חד משמעית. זיהינו מה קורה מהר מאד. בסוף דצמבר 2019 עם הודעת סין על תחלואת הריאות המוזרה מהשוק בווהאן, הבנתי שמה שהולך להיות הוא סיפור בקנה מידה עולמי. בהכרה בחשיבותן של המעבדות לאבחון וניטור תחלואה מסוג זה מיהרנו כבר בינואר להכין את היכולת המעבדתית לבדיקות לזיהוי הווירוס המוכרות כיום כבדיקות ה-. PCR. בין הפעולות הראשונות בהן נקטנו (ובכך היינו מובילים בעולם) היו אזהרת מסע והגבלת כניסה לישראל של זרים מאזורי סיכון, התחלנו עם בידודים ואח"כ עם הגבלות ולמעשה, 3 האסטרטגיות הראשונות שלנו היו: 1. להכין יכולת מעבדתית שתשמש חוד החנית לזיהוי הנגיף ולביצוע בדיקות 2. לשלוט בגבולות 3. בידודים.

הנחת העבודה שלנו מההתחלה הייתה שהנגיף יגיע לישראל אבל רצינו להרוויח זמן, להתכונן, להבין את מה שעומד בפנינו ו"לשטח את העקומה", כלומר לוודא שכמות החולים תהיה קטנה ככל האפשר והדרגתית.

הצלחתם לשיטתך?

בוודאי.. לא היינו ב "סיפור איטליה" שזה היה החשש הגדול והגענו לסגר רק ב 17/3/20. במרץ הגענו למצב שידענו הרבה יותר על הנגיף והיינו הרבה יותר ערוכים בבתי החולים. בגל הראשון היו מקסימום 700 נדבקים ליום. והורדנו, לאחר הסגר שאליו הגענ,ו לצערי הרב, לכמות אפסית של כ 5 חולים ביום, אלא שאז התחילה הפתיחה המהירה והלא מבוקרת, שלצערי, שתלה את ניצני הגל השני...

איפה טעיתם בכל זאת?

טעינו למשל בקונספט הראשוני שלנו על המסכות (שהשתנה מהר יחסית). היום עושים טעויות הרבה יותר גדולות.

הבעיה מתרחבת כי הרי אין המלצה לחסן ילדים מתחת לגיל 12. נהיה ב"מעגל הקסמים" הזה לנצח?

לצערי, הקורונה לא עומדת להיעלם והיא איתנו אבל המצב ישתנה. היום עומד לרשותנו ארגז כלים הרבה יותר גדול לשליטה על התפשטות המחלה שכולל אמצעים טכנולוגים (חיסונים, בדיקות, ותרופות שאני מאמינה שיתפתחו עוד גם בעתיד) ואמצעים חברתיים (מסכות והגבלות התקהלות). מצד שני, יש לזכור את הווריאנטים- החשש שלי הוא, שהווירוס ילמד להיות אלים יותר דווקא באוכלוסיית הצעירים, שאז זה יהיה משהו אחר לגמרי וזה עלול לקרות אם לא ניזהר.

מה דעתך על החיסון?

החיסון הוא האסטרטגיה הטובה ביותר להגן על עצמנו, הן קולקטיבית ולטווח ארוך והן אישית. אדם מחוסן מגן על עצמו ועל משפחתו באופן אישי גם מבחינת הדבקה, וגם מבחינת סיכוייו לחלות קשה ולמות. אבל, קו ההגנה הזה אינו מושלם וכל עוד המגפה קיימת בעולם התחלואה תגיע גם לישראל.

גם הסיכון למות מתאונות דרכים כשאדם חגור בחגורת בטיחות הוא לאין ערוך נמוך לעומת הסיכון שאדם לא חגור ימות. האם נכון להיחגר? חד משמעית כן! העובדה שיש מתים מקרב החגורים איננה אומרת שלא כדאי להיחגר, אבל חגורת הבטיחות לא יכולה להיות האסטרטגיה היחידה שמגינה עלינו מפני תאונות הדרכים. עדיין יש צורך בתשתית כבישים משופרת, עדיין לא ניסע בכיוון התנועה ולא עם נהג שיכור. זה דומה לחיסונים - ההגנה אינה הרמטית.

האם הבדיקות המהירות יעילות?

הבדיקות מיישמות קו הגנה נוסף לניהול החיים בעת הקורונה אבל צריך להבין מה הן נותנות ומה לא. בסיכומו של דבר, אדם יכול לפתח את המחלה עד 14 יום מהמועד בו פגש אדם מדבק וקיימת גם תחלואה אסימפטומטית, לכן, גם הבדיקות מהוות מסננת לאיתור המדבקים אבל במסננת הזו יש חורים לא קטנים.

היום, לאחר שעבר זמן ויודעים יותר על הנגיף, מהי לדעתך הנוסחה להתמודדות עם המגיפה?

המשוואה, לשיטתי, היא הבנה מעמיקה של הנתונים האפידמיולוגיים המשתנים בכל שלב של המגפה והפעלת ארגז הכלים המשולב באופן מושכל. בכל שלב צריך לזהות איפה עיקר הבעיה (חו"ל, בתי הספר, בתי אבות ערים אדומות וכו') ולעשות את מקסימום העבודה, על מנת לשלוט במגיפה באותו הרגע, בצורה הכי אפקטיבית אפידמיולוגית תוך מינימום פגיעה ברווחה ובכלכלה של כולם. צריך להבין שלבדידות, לפגיעה הכלכלית ולאי השוויון המעמיק יש מחירים כבדים. בכל מקרה, תמיד כדאי למנוע כשההתפשטות בתחילתה, מניעה זו השיטה הטובה ביותר והיא משתלמת בסופו של דבר מכל הבחינות.

המצב היום קטסטרופלי לדעתך?

אין ספק שהמצב היום לא טוב. בתחילת כל גל ראינו קודם כל וויכוח- האם זה גל או רק אדווה... בוודאי שזה גל. זה כבר גל רביעי, צריך ללמוד מהעבר. אח"כ בכל גל התקיים ויכוח האם יהיו חולים קשים ובסופו של דבר עברנו את ה-7000 נפטרים.

מה דעתך בעניין התו הירוק?

התו הירוק הוא רעיון יפה. לפי התו הירוק יש אנשים שהם פחות מדבקים והם בטוחים יחסית ואז עליהם יכולים לחול כללים אחרים לעומת שאר האוכלוסייה. אני מסכימה לעיקרון הזה, אלא שאני חושבת שלקחו אותו רחוק מידי. התו הירוק ניתן בגלל 2 סיבות: האחת היא אפידמיולוגית - הסיכויים של אדם מחוסן להידבק פחותה משל אדם לא מחוסן, והשנייה היא לתת "גזר" למחוסנים, לעודד התחסנות. זו חשיבה יפה אלא שהיא לא תופסת במצב שבו אנחנו נמצאים היום.

במצב של הדבקה מפושטת, גם הסיכויים של אדם מחוסן להידבק עולים. לדעתי, במצב הנוכחי, אין לנו ברירה אלא להגביל התקהלויות גם בקרב אנשים מחוסנים.

האם זו מגיפה שנצליח למגר לחלוטין?

אני לא חושבת שנצליח למגר אותה לחלוטין. נלמד לחיות עם הנגיף, אבל אנחנו עוד רחוקים משם לפחות שנתיים.

גם תרופה לא תהיה ברמה של אפס או אחד, אני מאמינה שיתפתחו תרופות שיועילו בשלבים השונים של המחלה אבל גם הן לא יספיקו כאסטרטגיה בלעדית.

אז למעשה חוזרים למשוואה שניסחת.

נכון. בעיצומו של הגל הרביעי, כשברור שהקורונה כאן כדי להישאר, לפחות לזמן משמעותי, צריך להגדיר מה המשמעות של "חיים בצל הקורונה", להסתכל על כלל הנתונים, להפיק לקחים, להפסיק לחזור על טעויות ולקבל החלטות בגישה מניעתית. בכל מקרה, צריך סבלנות.

לצערי גם בתרחיש האופטימי, הצפי המדעי הוא שגלי תחלואה נוספים צפויים, ויש להגיב אליהם מבעוד מועד

האם מתווה החזרה ללימודים נכון לדעתך ומה דעתך על ההנחה לפיה ילדים אינם חולים קשים?

מתווה החינוך אינו תואם בשום אופן את המציאות הישראלית, לא מבחינה אפידמיולוגית ולא מבחינה מעשית. אני סבורה שצמצום המגעים בין התלמידים על ידי הקטנת כיתות, למידה בחוץ, הפסקות מדורגות ומקומות ישיבה קבועים בהסעות תלמידים באוטובוסים מאווררים, נדרשים להבטחת מערכת חינוך פתוחה. עקרון זה יעזור לנו גם לימים שיבואו אחרי הקורונה כי ברור לכולם שגם חינוכית צריך להקטין את הכיתות בישראל.

אני מוטרדת מה- Long Covid, מההשפעות ארוכות הטווח של ה -Covid שלא בדיוק יודעים אותן.

מה לגבי השפעת החיסון השלישי?

הנתונים בנוגע להשפעת החיסון השלישי מעודדים, ואני מקווה שנראה את השפעתו בקרוב, אבל ,לצערי, גם בתרחיש האופטימי, הצפי המדעי הוא שגלי תחלואה נוספים צפויים, ויש להגיב אליהם מבעוד מועד, באסטרטגיה כוללת ובגיבוש הנחיות פשוטות וברורות.

ההתמודדות עם נגיף הקורונה היא מרתון ללא קו סיום מוגדר, ואנחנו כבר צמאים ועייפים, אבל לצערי, המאומת הבא לא יהיה האחרון, יש להתכונן לבאות ועדיין לא מאוחר לשפר.